<h1>אבודרהם תפילת פורים</h1>
<h2>דף כד.</h2>
ליל ארבעה עשר באדר מתפללין ערבית כשאר הימים, ומכריז שליח צבור לקהל לומר על הנסים, ואומר אותו בתפילה בהודאה. יש אומרים אותו כשמגיעים עד שבכל עת ערב ובוקר וצהרים. ויש אומרים אותו בכי מעולם קוינו לך. וכן הוא בסדר רב עמרם ורבינו סעדיה. על הנסים וכו', עד בזמן הזה, כבר פירשנוהו למעלה. בימי מרדכי ואסתר בשושן הבירה, כשעמד עליהם המן הרשע, על שם (עובדיה א', י"א) ביום עמדך מנגד, הנאמר בעשו זקינו. ביקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים וכו'. כך הוא מפורש במגילת אסתר (ג', י"ג) ואמר ביקש להשמיד. כלומר המן ביקש להשמיד את ישראל, אף על פי שהיה בידם זכות, והקדוש ברוך הוא ממתין להשמיד את הגוים עד שלא ימצא זכות בידם, כדאמרינן בתנחומא (משפטים ה') והיה ביום ההוא אבקש להשמיד את כל הגוים הבאים על ירושלים (זכריה י"ב, ט') אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבונו של עולם מי ממחה בידך, עד שאתה אומר אבקש, אתה להם, כשאבקש להם זכות ולא אמצא אשמידם באותה שעה. בשלשה עשר לחודש שנים עשר הוא חודש אדר ושללם לבוז. יש לשאול, כיון שהפיל פור והגיע לחודש אדר, למה המתין עד י"ג בו, ולא כתב בספרים להיות עתידים בראש אדר, או לשבעה בו, שמת משה. ויש לומר, לפי שתגבורת האבל ביום השביעי, על כן אמר בי"ג באדר, שהוא שביעי למיתת משה. ואתה ברחמיך הרבים הפרת את עצתו. על שם (איוב ה', י"ב) מפר מחשבות ערומים, ואמר עצתו, על שם דכתיב בתריה ועצת נפתלים נמהרה. וקלקלת את מחשבתו, לשון חכמים הוא. והשבות לו גמולו בראשו, על שם (עובדיה א', ט"ו) כאשר עשית יעשה לך גמולך ישוב בראשך, הנאמר בעשו זקנו של המן. ואמר גמולו, כי המן ביקש להשמיד את כל היהודים ביום אחד, כמו שכתוב במגילה. והשיב לו הבורא יתברך גמולו מדה כנגד מדה, שנאמר (אסתר ח', י"א) אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להקהל ולעמוד על נפשם. וכתיב בתריה ביום אחד בכל מדינות המלך אחשורוש, ועוד והשבות לו גמולו בראשו, על שם (משלי כ"ו, כ"ז) וגולל אבן אליו תשוב. כמו שמפרש והולך, ותלו אותו ואת בניו על העץ, וזהו על העץ אשר הכין לו, כלומר, כאלו הכינו לעצמו, כי לבסוף הוא נתלה עליו, ועליו הכתוב אומר (ישעיה מ"ח, ח') ופושע מבטן קורא לך, קרי בה קורה לך בה"א, כלומר שהקורה שהכין למרדכי לו היתה. לך עולה למנין חמשים, לרמז (אסתר ה', י"ד) יעשו עץ גבוה חמשים אמה. ולך עשית שם גדול וקדוש בעולמך וכו', כמו שפירשנו למעלה. וחוזר למקום שפסק, וגומר התפילה. ואומר שליח צבור קדיש עד לעילא. ואינו אומר תתקבל, לפי שצריך לומר סדר קדושה אחר קריאת המגילה ואז יאמר תתקבל.
<h2>דף פז:</h2>
וכתב אבן הירחי, שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול. והטעם, מדקיימא לן בשבת בפרק רבי עקיבא ניסן שבו יצאו ישראל ממצרים חמישי בשבת היה, ובעשור לחדש בא בשבת, ואמר הקדוש ברוך הוא בעשור לחודש הזה (שמות י"ב, ג') בעשור לחודש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. אמרו ישראל, הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, אמר הקדוש ברוך הוא, התיצבו וראו את ישועת ה' אשר אעשה לכם, הלכו ולקחו איש פסחו בעשור לחודש, להיות להם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחודש. כשראו זה המצריים היו רוצים להנקם מהם, והיו מעיהם מתחתכים, ונדעכין באש, ונידונין ביסורין, ובחלאים רעים, ולא הזיקו אחד מישראל. ועל שם אותם הניסים קורין אותו שבת הגדול, וכן כתוב במחזור ויטרי, ומוסיף שם טעם אחר, שלכך נקרא שבת הגדול, שהוא שבת ראשון שנכנסו למצות.
